רוב האנשים
שסובלים מערך עצמי נמוך ולא בריא
לא בהכרח מודעים לזה.

הם יודעים שמצב הרוח שלהם לא טוב
או שהוא טוב אבל נהרס בקלות,
מספיק מבט אחד לא נעים ממישהו או הערה אחת שיכולה להתפרש כשלילית –
וזהו.

או שהם סובלים מסוג כזה או אחר של חרדה,
מטילים ספק בעצמם שוב ושוב
חוזרים שוב ושוב בראשם על מצבים שקרו ודברים שנאמרו
מנסים לפרש, לתקן, להבין.

הם יכולים למצוא את עצמם נמנעים
מלעשות ולהגשים את מה שהם באמת רוצים
ללמוד את מה שרצו,
לעבוד בעבודה שרצו,
לצאת עם בן הזוג עליו הם חלמו.

הם יכולים לאגור בפנים המון תחושות קשות
של מירמור, כעס ועוינות
כי קשה להם להציב לאחרים גבולות
פשוט משום שאת הגבולות שלהם רמסו כל כך הרבה פעמים.

למעשה, ברגע שהערך העצמי שלנו אינו יציב וניתן לערעור בקלות
אנחנו יכולות לחוות קשת של קשיים נפשיים –
דכדוך, חרדה, מצב רוח עולה ויורד, תחושת תקיעות, מחשבות טורדניות,
תחושות בדידות וקשרים בינאישיים עם מורכבות רבה.

בסוף, הרבה פעמים, הבסיס של הדברים האלה
הוא הקושי ביכולת שלנו לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו
להיות מוכוונות פנימה לרצונות והצרכים שלנו, ולא החוצה למה חושבים עלינו
ולדעת לשלב את כל זה במציאות סביבנו ויחד עם האנשים שאנחנו אוהבות.

אם אנחנו חוברות ומשתפות פעולה
עם הקולות בתוכנו שאומרים לנו-
את לא שווה, את לא תצליחי, את לא ראויה, את לא אהובה –
אנחנו בעצם משתפות פעולה עם כל מי שפגע בנו,
משאירות את עצמנו לבד, ומגבירות לעצמנו את תחושות הבדידות, הדכדוך, והערך העצמי

זה הופך לכדור שלג שקשה לעצור. וככל שהוא מתגלגל- זה יותר קשה.

אבל אנחנו יכולות גם לעצור את הגלגול.
בכל אחת ואחת מאיתנו יש אור גלום, שצריך ורוצה לצאת החוצה ולהוסיף לאור שבעולם. 

יש יהלום נוצץ, שרק צריך שילטשו אותו ויסירו ממנו את הלכלוך שצבר עם השנים.

כשאנחנו לומדות לאהוב ולקבל את עצמנו,
בדיוק כפי שאנחנו
וזאת מבלי לוותר על הרצון להשתפר ולצמוח תמיד –
העצמי שלנו הופך יותר בריא
והדכדוך, החרדה או שאר התוצרים של ערך עצמי נמוך-
נחלשים.