היא גורמת לנו לבטל את ההישגים והמעלות המדהימים שיש בנו

רק כי למישהו אחר יש יותר.

 

אבל אם תחשבו על זה רגע,

האם העובדה שיש בנמצא מישהי יותר מצליחה, עושה אותי לפחות מצליחה?

האם העובדה שקיימת מישהי יותר יפה, עושה אותי פחות יפה?

והאם העובדה שיש מישהי יותר חכמה, גורמת לי להיות פחות חכמה?

 

זה שיש למישהו אחר משהו, לא אומר בהכרח שיש לי פחות מאותו הדבר

כשחושבים על זה לעומק – השוואה חברתית

היא סוג של חשיבה לא ראציונלית

משום שתמיד יהיה מישהו יותר חכם/עשיר/מצליח/יפה/חזק וכן הלאה.

והחשיבה הלא ראציונלית והמוטעית הזו

היא בעיקר מקום להרבה מתח ותיסכול, 

והיא תמיד בסופו של דבר תגרום לנו

להרגיש פחות טוב עם עצמנו. 

 

השוואה חברתית מייצרת ערך עצמי נמוך ומצב רוח שלילי!

 

בכל זאת זה קרה?

 

1. זיהוי:

 ללמוד לזהות כשאני עושה את זה ולומר לעצמי :

“הנה שוב עשיתי זאת, השוויתי את הציון שלי לזה של חברה שלי”.

 

2. אוקי, אז? 

ללמוד לשאול את עצמי – מה זה בעצם אומר? אוקיי, אז היא קיבלה ציון יותר גבוה.

מה זה אומר? שהיא יותר חכמה? שהיא מוכשרת יותר בלימודים? 

אז מה זה אומר? שהיא תצליח יותר? שיהיה לה יותר טוב בחיים? 

הרי זה לא אומר שום דבר, כי לה יש את הדרך שלה ולי יש את שלי.

 

3. להשוות את עצמי לעצמי:

“הנה, הציון שלי הפעם יותר טוב ממה שהצלחתי פעם קודמת, כל הכבוד לי!”

 

4. אהבה עצמית בלתי מותנית: 

החלטה שאני לא מפרקת את עצמי לפרטים של עד כמה אני מצליחה בלימודים או בעבודה ואיך זה ביחס לאחרים, כמה אני יפה ביחס לאחרים או כמה לייקים קיבלתי ביחס לאחרים. 

אני הרבה יותר מסך החלקים האלה,

ואני מעניקה לעצמי אהבה בלתי מותנית, כסובייקט אחד שלם שזה מה שאני, שיש לו יתרונות וחסרונות,

ויש לו דרך לעבור כמו לכל אחד,

והוא יחיד ומיוחד ואין עוד כמוהו בעולם.