ערך עצמי כאמונה שמגשימה את עצמה
ב1968 נערך ניסוי מדהים בפסיכולוגיה חברתית,
על ידי החוקרים רוזנטל וג’ייקובסון.
הם לקחו תלמידי בית ספר וערכו להם מבחן אינטליגנציה.
ואז, בלי שום קשר לתוצאות המבחן, הם בחרו באופן אקראי
קבוצה של תלמידים ואמרו למורה שלהם,
שהתלמידים האלה אולי נראים קצת איטיים עכשיו
אבל הם מבטיחים ביותר וצפויים להם הישגים יפים בלימודים.
החוקרים חזרו שוב לאותם תלמידים בסוף שנת הלימודים,
ובדקו את ההישגים שלהם עכשיו.
הממצא המדהים היה, שאותם תלמידים *אקראיים לגמרי*
שעליהם נאמר למורות כי הם מבטיחים ביותר,
אכן השיגו הישגים גבוהים ביותר!
המורה, שהאמינה
שהתלמיד שמולה חכם ומלא ביכולות,
אכן שידרה לו שהוא כזה,
האמונה שלה השפיעה על האמונה שלו בעצמו,
ואז זה באמת קרה!
זה הפך למציאות.
האפקט של הניסוי הזה כונה “אפקט פיגמליון”,
והוא בעצם מוכיח
שבכוחה של האמונה של הסביבה ביכולות שלנו
להשפיע ממש על היכולות שלנו.
ובאופן משלים לכך ניתן לומר,
שאנחנו עצמנו מהווים את הסביבה הכי משמעותית לעצמנו
ולכן בכוח האמונה שלנו בעצמנו
להשפיע ממש על מי שנהיה ומה שנשיג.
אם אנחנו נאמין ביכולות שלנו,
לא יהיו לנו גבולות.
ובמילים אחרות –
הערך העצמי שלנו הוא שמכתיב את המציאות, ולא להיפך.